מַעֲבָר

״בזהירות עם השורשים,״ היא מסבירה לי תוך כדי שהיא מדגימה – 
"יש כמה דברים שחשוב לשים לב אליהם: קודם כול, חשוב למצוא מקום עם תנאים מתאימים, להעמיק את הבור מעבר למה שנראה לך שצריך," היא מוציאה עוד חופן מהקרקע, "לדאוג לאדמה בריאה, דשן, מים, שמש במידה המתאימה, חיפוי" – והיא מגיעה לשורשים. 
בתנועה עדינה ועוטפת, היא מתאמצת להעביר אותו עם כמה שיותר אדמה מקורית, הידיים שלה כבר מלאות בטבע, היא אוחזת אותו ברכות איתנה וכמו בהילוך איטי מניחה אותו במקומו החדש.
אני בוהה בה, מרגישה קצת כמוהו, חושבת מחשבות על מעברים, על קליטה, על תנאים. 
היא מכסה, מהדקת, מארגנת את הגומחה ומביטה בסיפוק עם חשש. יש לו מקום חדש. 
הצמח הזה הולך איתי. ואף על פי שהוא כבר טמון באדמה, הוא מעביר בי מחשבות – על עקירוֹת ושתילוֹת, ועל מה שנדרש כדי להניב פירות… 
ילדים, מבוגרים, שמחים, עצובים, מתרגשים, מפוחדים… 
שורשים ומעברים.

^{נעמה כהן, צוות הסק;ופ}

הימים חולפים, שנה עוברת
הימים חולפים, שנה עוברת
אבל המנגינה, אבל המנגינה
אבל המנגינה
לעולם נשארת

יעקב כהן

חיים של מעברים

מעבר הוא תנועה או התקדמות ממקום אחד, מצב אחד, למקום או מצב אחר. מעברים יכולים להיות פיזיים, רגשיים, תרבותיים, טכנולוגיים או רעיוניים. 

מעבר יכול להתייחס לשינוי במקום עבודה או מגורים, או לתהליכים דרמטיים יותר כמו מעבר ממין למין בהיבט המגדרי או מעבר התפתחותי כמו של זחל העובר להיות פרפר.

המילה "טרנס" (Transition) מגיעה מהלטינית ומשמעותה "מעבר" או "מעבר ל-". היא מופיעה כתחילית במונחים רבים, כדי לציין חצייה או מעבר: בטיסה טרנס-אטלנטית (Transatlantic) חוצים את האוקיינוס האטלנטי, ובתרגום (Translate) מעבירים משמעות משפה אחת לאחרת.

החיים מלאים מעברים. בעת הלידה אנחנו עוברים מחמימות הרחם אל העולם שבחוץ. אחר כך עוברים מינקות לילדות, לנעורים ולבגרות, שגם בתוכה מתקיימים מעברים בין תקופות חיים – חיילים, סטודנטים, הורים, סבים וסבתות… ולבסוף מעבר לגיל הזִקנה, שיסתיים כשנעבור מן העולם. 

המעברים הללו מלווים במעברי דירה, מעבר מעיר לעיר או אפילו ממדינה למדינה – לתקופת זמן קצרה או לצמיתות. במעברים אלו נידרש להתמודד עם שינויי אקלים, שינויי סביבה (מהכפר אל העיר למשל), ולשינוי באופן צריכת המשאבים שלנו. 

מעברים הם חלק בלתי נפרד מחיינו. הם מציעים אפשרות לצמיחה והתרחבות, אך דורשים יכולת הסתגלות ונכונות להשתנות. הם מחייבים גמישות, פתיחות לשינויים, ונכונות להתמודד עם אי-ודאות, כל זאת תוך פיתוח אמון – אמון בעצמנו וביכולת שלנו להתמודד עם שינויים, ואמון באחרים (משפחה, חברים, מוסדות) התומכים בנו במעבר.

^{ד"ר איריס פינטו, מחלקת מחקר, מינהל חדשנות וטכנולוגיה}

פיתחו את השער פיתחוהו רחב
עבור תעבור פה שרשרת זהב
סבא וסבתא ודוד ודודה
ונכדים ונינים במרכבת פנינים.

פניה ברגשטיין

האחד בספטמבר, יום המעברים הגדול!

השבוע נפגשנו, לראשונה, קבוצת ההורים של הכיתה.
ישבנו במעגל, הכרנו את המחנך, הוא סיפר על מה, למה ואיך.
שרנו שיר, הסתכלתי איך הוא מחייך.
ואז בחרנו במה לשתף, על הילד והילדה שעולים לראשונה.

זה רגע מכונן. מעבר מהגן העוטף עם המשחקים והחיבוקים, לכיתה עם חוקים נוקשים.
ממגע עם חומר, בד, עץ ורינה בגינה, למערכת שעות וישיבה בכיתה. 

ביום ראשון הוא ייכנס בשער הפרחים, ואנחנו נעמוד שם ונלווה אותו – כשהוא יפסע, צעד משמעותי, להיות קצת פחות ילדּי. 

ילדי גן חובה מתרגשים לקראת המעבר 

Plus ça change, plus c’est la même chose

ככל שהדברים משתנים, כך הם נשארים כפי שהיו.
אלפונס קאר

מעברים ומגמות עתיד

מעבר בין עולמות פיזיים ודיגיטליים, המתאפשר לאור התפתחות טכנולוגיות כמו מציאות מדומה (VR), מציאות רבודה (AR) ומציאות מעורבת (MR). אנשים יכולים לעבור בקלות יחסית בין חיים פיזיים לחיים דיגיטליים, לחיות חיים מקבילים או לחיות בעיקר בעולמות וירטואליים. 

ככל שהבינה המלאכותית תתפתח ותהפוך לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום, ייתכנו מעברים משמעותיים גם במבנה הקהילה והחברה, ישתנו תפקידים מסורתיים ותשתנה התקשורת הבין-אישית לאור התפתחות קהילות היברידיות המשלבות אנשים ויישומי בינה מלאכותית. 

המעברים הללו מאתגרים את מושגי המציאות והזהות, ומובילים לשאלות על זכויות וחובות בעולמות דיגיטליים, נורמות חברתיות חדשות ורגולציה לגבי החיים הדיגיטליים.

מעברים בין תודעה פיזית ודיגיטלית: ממשקי אדם-מכונה ומוח-מחשב יאפשרו לאנשים להעלות את תודעתם למרחב דיגיטלי, או לשתף פעולה עם תודעות מלאכותיות. טכנולוגיות חדשות עשויות לאפשר לאנשים לשלוט במצבי התודעה שלהם באופן מלאכותי, ולעבור ממצב תודעה אחד לאחר בהתאם לצורך או לרצון. 

זה עשוי לכלול מעבר מתודעה יצירתית לתודעה ממוקדת, לשיפור ביצועים או לטיפול בבעיות פסיכולוגיות. מגמה זו יכולה לשנות את התפיסה שלנו על עצמנו – מה זה אומר להיות אנושי במצב כזה? יידרש דיון אתי עמוק על מהות הזהות והחיים שלנו, כמו גם על הזכויות של התודעות הדיגיטליות אשר "חיות" לצידנו.

מעברים גנטיים וביולוגיים: התקדמות טכנולוגיות העריכה הגנטית, עשויה לאפשר לאנשים לעבור שינויים גנטיים מותאמים אישית, מחיזוק יכולות פיזיות וקוגניטיביות ועד שינוי המראה הפיזי או הארכת תוחלת החיים. מעבר זה יכול ליצור פערים חדשים בין בני-אדם "משודרגים" ל"לא-משודרגים", ולשנות את החברה ואת האופן שבו היא תופסת שוויון וזכויות אדם.

מעברים תעסוקתיים: התקדמות הבינה המלאכותית והאוטומציה, גורמת למקומות עבודה מסורתיים להיעלם, וכתוצאה מכך אנשים יצטרכו לעבור מעבודה לעבודה בתדירות גבוהה מאי פעם. התוצאה עשויה להיות שוק עבודה דינמי, שבו ה"קריירה" תהפוך פחות רלוונטית, ויותר אנשים יפנו ל"עבודות גיג" (Gig Economy), או יעבדו במספר עבודות במקביל ("סלאשריות").

מעברים בין כוכבי לכת, כולל התפתחות תוכניות חלל ואפשרות ליישב כוכבי לכת אחרים, יאפשרו לתושבי כדור הארץ לעבור לחיים במושבות חלל. המעבר ידרוש פיתוח מיומנויות חדשות להישרדות, עיצוב מערכות חברתיות וכלכליות חדשות, והתמודדות עם סוגיות זהות והשתייכות בעולם חדש.

מעברי אוכלוסיות לאור שינויי אקלים, יידרשו לאור עליית מפלס הים, בצוֹרוֹת והתחממות גלובלית. אלו יכולים לגרום להגירה רחבת היקף, דבר שיביא לשינויים חברתיים, כלכליים ותרבותיים משמעותיים באזורים שאליהם יעברו המהגרים.

ואיך כל זה ישפיע על החינוך? הטכנולוגיות החדשות, יחד עם ה-AI, מאפשרות מעבר לגישות חינוכיות כמו למידה המבוססת על חוויות אינטראקטיביות ואימרסיביות. בתי הספר כפי שאנחנו מכירים אותם עשויים להיעלם, והלמידה תהפוך להיות מבוזרת ומותאמת אישית יותא, ותתקיים בכל מקום ובכל זמן. מגמות אלו מדגישות את הצורך בגמישות, פתיחות לשינויים וחשיבה יצירתית, כדי להכין את עצמנו להתמודדות עם המעברים המשנים את העולם.

^{ד"ר איריס פינטו}

מעבר תודעתי בעידן של AI

ואז היה רגע שבו אמרתי לה "וואי, איזה כיף שבאת!"
ולא בגלל שהיא עוזרת נאמנה, "יודעת כול", מהירה ויעילה באופן מהפנט, אלא דווקא מפני שהיא מחייבת אותי לבחון את כל הרעיונות והשיטות שבהן השתמשתי בעבר כדי לפרוץ קבעונות תודעתיים.  

אני מנסה לשאול הפוך, לשאול מעורפל, לשנות נקודות מבט, לפצל מידע… בעצם מנסה "לתפוס" את חסרונותיה בהגדרה שניתן להחזיק בה לרגע, אך הרגע הוא כה דק ותשובתה אחריו מלמדת שגם את זה – היא "מבינה".

ואני תוהה, שואלת וחוקרת אותי ואותה – אז מה מוֹתר האדם מן הבינה?

ההרפתקה הזו – שבין המצפין למפענח, או בין התגלית לחוקרת, היא מסע כל כך מרתק, מאתגר ומלא פלא, שמשאיר אותי ערנית ומלאת סקרנות. 

לאחרונה, חשבתי שאולי לא אתחיל משאלה ולא אציג בעיה או צורך. ביקשתי ממנה להמציא את עצמה, לדמיין סיטואציה, "לסַמלֶץ" אירוע. רציתי לנהל איתה שיח שבו השאלות מתעוררות מעצמן, והן לא-ברורות, רב-משמעיות, כמעט כמו שהמציאות מייצרת על בסיס קבוע. 

הצעתי שתחשוב מראש על מה שהיא מספרת לי, כדי שיתקבל הרושם שאנחנו משוחחות על מקרה אמיתי, שיש בו פרטים ודמויות, מורכבים וקוהרנטיים. היא הסכימה בנדיבות, כהרגלה. עכשיו יש לי שוב קצה חוט של הזדמנות ומחשבה, ששואפת להיות לא סתם "מחוץ לקופסה" – אלא מחוץ לחנות הנעליים המלאה קופסאות! או אולי בכלל זו מחשבה מהגלידרייה שמעבר לרחוב!

הבינה המלאכותית היא מאיץ להתפתחות תודעה אנושית מופלאה…

^{דקלה בר, מחלקת אקוסיסטם והמכון למחקר יישומי של בינה מלאכותית בחינוך, מינהל חדשנות וטכנולוגיה}

החיים נעימים.
המוות שליו.
המעבר הוא הבעייתי.

אייזיק אסימוב

מעבר כפוי

בשעה שתיים לפנות בוקר, בלילה שאחרי השבעה באוקטובר, ניער אותנו בני הצעיר מהשינה ודרש מאיתנו לארוז תיק ולצאת במהירות מהבית. בהינו בו חצי ישנים, אבל מה שהעיר אותנו לחלוטין, היה מסרון קצר שהגיע מחבר: "אל תישארו בבית".  

זה היה לפני למעלה מעשרה חודשים, ועדיין לא חזרנו הביתה. בהתחלה זה נשמע אפילו כמו הרפתקה… וחשבנו "לא נורא"… נעביר כמה ימים בבית מלון והכל ייגמר… עניין של כמה ימים והטירוף יהיה מאחורינו… עברו שבועיים שלושה וארבעה… ואחרי המלון נאלצנו לעבור להתארח בדירה שלא ממש הייתה נעימה למגורים בלשון המעטה… חודש עבר ועוד חודש… דירה ועוד דירה… לא נעים להתלונן כשהמדינה בכזה משבר, ומי בכלל יכול להשוות את הקושי הפעוט לעבור ממקום למקום שעה שסביב מלחמה, נפילות, חטופים והרוגים…
ובינתיים אנחנו מנסים לא לצבור עוד ועוד חפצים, אך העונות חולפות ובגדי הקיץ התחלפו בבגדי חורף ועכשיו שוב קיץ וחורף נוסף בפתח… ואנו מגלים שעוד מדף ועוד מגירה מתמלאים כשאנחנו מנסים לחיות חיים שפויים. 

הימים עוברים, ואנו חיים ועובדים, אבל ההרגשה היא שאנחנו "מחוץ לחיים" ואנחנו רק מחכים שזה ייגמר כדי להרגיש שאפשר לחזור לשגרה המוכרת, אבל מה שמפחיד זה שהשגרה החדשה מיום ליום יותר משתלטת… אנחנו מתגעגעים, מתגעגעים ומתגעגעים, לשבת ברוח הערב בגינה אל מול הנוף והשקיעה, לארח משפחה וחברים אל מול שולחנות ערוכים במטעמים, לפטפט ולצחוק ופשוט להיות… 

ואני מוצאת את עצמי חושבת ומנסה להבין… איך זה יכול להיות? 
כילדה קטנה, הבנתי שמלחמה היא חלק בלתי נפרד מהקיום שלנו – זכרונות הילדות כוללים תקופות של אזעקות וניירות דבק רחבים מודבקים על חלונות ודלתות מזכוכית. המקלטים שכונתיים ורחוקים, ובגינה שוחות וסביבן שקי חול. 

מאז עברנו ועודנו עוברים, עוד ועוד מלחמות ומבצעים ופעולות גמול ופעולות תגמול, והתשה ומסכות גז וכיפת ברזל וחרבות ברזל ושרביט קסמים… ובינתיים גם איבדנו הורים ודודים, ואחר כך חברים וקרובים, והיום אלו חברים של הילדים והכאב רק גובר עם כל שנה שעוברת… זה לא נחלש, להיפך – גוברת ומתעצמת תחושת הכאב, העצב והחרדה בכל פעם ששומעים בחדשות על "דובר צה"ל התיר לפרסום". 

ואנחנו כבר כמעט שנה מחוץ לבית שלנו, הבית אותו בנינו רק לפני מספר שנים ובו הגשמנו את כל החלומות שלנו. הבית בו תמיד היה רעש וצחוק של ילדים, נכדים וחברים והיום הוא עצוב ובודד ובחדריו מצטבר האבק. וניתן רק להזדהות עם האמירה שנשמעת סביב לא מעט "רק שעוד נזכה לחזור הביתה".

^{ד"ר איריס פינטו}

מעברים – עשר, עשרים, שלושים ומשהו – עד לאן?
מעברים מקיץ לסתיו מחורף לאביב, לנצח – כל הזמן…

מיכה שטרית

מעבר לקשת > דברים שמצאנו ברשת

מעבר מהעבר

נקודה אטימולוגית מעניינת: מקור השם שלנו, העבריים, הוא מחוויית המעבר (והפליטות) שמאפיינת את העם היהודי. ועברית היא שפתם של העוברים
ואפרופו עבריים, איך לדעתכם נראה מעבר בהשראת מעבר משה בים סוף?

תרגלו מעבר

מֵעֵבֶר לַיָּם,
מֵעֵבֶר לַיָּם, –
הֲתֵדְעוּ, צִפֳּרִים,
הַדֶּרֶךְ לְשָׁם?

חיים נחמן ביאליק