יעל, בת 9 מגבול הצפון

אני נמצאת בבית מלון באזור הכנרת, עם עוד חברים מהשכונה שלי.

כל בוקר אנחנו הולכים יחד לבית ספר חדש שאימץ אותנו. נחמד לי להכיר חברות חדשות וקיבלו אותנו פה יפה מאוד, אבל אני מתגעגעת למחנכת שלי ולחברות אחרות שעברו בינתיים למקום אחר. 

במלון יש לנו שני חדרים. אבא ואמא עם רומי התינוקת בחדר אחד, ואני בחדר ליד עם שני האחים הגדולים שלי. בהתחלה היה כיף להרגיש בחופש, לאכול יחד ארוחת בוקר של מלון, לבלות בערב עם החברים וללכת לבריכה מתי שרוצים, אבל אני מעדיפה לחזור לחדר שלי בבית, שבו פחות צפוף.  

ההורים כבר הפסיקו לשים לב שאני רואה חדשות בטלוויזיה. התמונות של ההפצצות לא כל כך נעימות, אבל אני חושבת שאני כבר פחות מתרגשת מהן. התרגלתי… מה שקשה לי יותר, זה להתרגל לתמונות של החטופים. איך אפשר ליהנות מהגלידה בגלידריה, כשאני חושבת עליהם ועל זה שהם עדיין לא חזרו? ואיך אפשר להירגע בטיילת, כשאני דואגת לדודה שלי שבמילואים?

בינתיים, חלק מהילדים שהגיעו למלון שלנו מאזור הדרום, מתחילים לדבר על חזרה הביתה. אולי גם אנחנו נחזור בקרוב? לא בטוח… בלילות אני שומעת את אבא ואמא בחדר השני, מסתודדים ומתלבטים אם זה מספיק בטוח, כשאצלנו בצפון יש עדיין סכנה של טילים ומחבלים.

(תרחיש 2 מתוך 4)

שאלה למחשבה

מה אפשר לעשות מבחינה מערכתית, מתוך חשיבה על ילדות כמו יעל וחברותיה שפונו מבתיהן והן לומדות עכשיו בבתי ספר זמניים?

התמודדות אפשרית

יש מספר רב של תלמידים מפונים ברחבי הארץ – ופתרונות שונים שכבר מתקיימים עבורם. חלקם מתארחים בבתי ספר קיימים, חלקם מתחילים ללמוד בבתי ספר חדשים שמוקמים עבור המפונים ועוד כמה וכמה אפשרויות – כל פתרון נוצר בהתאם לתנאים ולצרכים.

הנה פתרון אחד:

בית ספר קיים הקולט תלמידים מפונים לתוך מצבת התלמידים שלו לתוך כיתות האם והמרחבים ולעיתים גם מורים, ומתאים את המבנה הארגוני והתפיסה הפדגוגית בהתאם.

מה צריך להשתנות בזירות בית הספר המארח?

תשתיות וסביבות למידה 
הרחבת תשתיות בית ספריות קיימות לטובת הילדים שמתווספים: כיסאות, שולחנות, מחשבים, כוח אדם חינוכי נוסף.

ניהול ארגוני 
מיפוי אוכלוסיות לא מוכרות, זיהוי צרכים ואתגרים חדשים, מיפוי משאבים. 

הורים וקהילה   
חשיבה שלוקחת בחשבון גם את הצורך של ההורים להשתלב במקום חדש וגם את הצורך שלהם להשתייך לקהילתם המקורית. 

צוות חינוכי 
הכשרת הצוות לעבודה עם מאפייני הקהילה החדשה והילדים המצטרפים; שילוב וחיבור אנשי חינוך ומקצוע נוספים.  

פדגוגיה 
פיתוח פדגוגיה של חברה מגוונת הכוללת התייחסות לשוֹנוּת ולפערים בין אוכלוסיות. 

מה תכלס צריך לעשות?

• התאמת המרחב: מרחב בית הספר המארח קולט לתוכו ילדות וילדים מרשות אחת, או ממספר רשויות, ומגדיל את מרחבי הלמידה, הציוד והכיתות כך שיתאימו למספר הילדים. 
• התאמת מערכת השעות: לא נדרש שינוי מהותי במערכת השעות, למעט תגבור שעות לקבוצות קטנות או הוראה פרטנית לסיוע בצמצום פערים. 
• התאמת שעות הוראה: במידת האפשר הרחבת שעות למחנכות שכיתותיהן גדלו באופן משמעותי, הן בליווי ילדי המפונים והן לפיתוח מערכים מותאמים וייעודיים להם.
• התאמת כוח אדם: במידת האפשר גיוס מורות או תומכות הוראה לעבודה פרטנית או בקבוצות קטנות עם ילדי המפונים.  
• רצף חינוכי: בחינת אפשרויות לקלוט את הילדים גם במערכת החינוך הבלתי פורמלית (תנועות נוער, חוגים) בשעות אחה"צ.

למה חשוב לשים לב?

• לספק משאבי תמיכה רגשיים ולוגיסטיים לצוות החינוכי שהמשימות והאחריות שלו מתרחבות.
• לתת מקום לאפיונים ולצרכים הייחודיים של הילדים המפונים.
• לתת מקום לשימור הזהות הקהילתית הייחודית של הילדים החדשים.
• למפות פערים לימודיים, חברתיים ורגשיים ולהקצות משאבים שיאפשרו מענים מגוונים ומותאמים. 
• ליצור אקלים חברתי המעודד חיבורים בין הילדים המקומיים לילדי המפונים.
• לרתום את החוזקות של ילדי המפונים לקידום מעורבות שלהם בעשייה הבית ספרית.

^{הסיפור של יעל נכתב על בסיס ׳תרחישי מלחמה אפשריים׳ ע״י צוות מחלקת המחקר, נובמבר 23}