תרחישים אפשריים

עיצוב תרחישים רלוונטי לארגונים, לתחומי עיסוק, למדינה ולעולם כולו. הוא מסייע בבחירת אסטרטגיות עתידיות, חושף אי ודאות, תורם לפיתוח חשיבה רוחבית ומקדם יוזמות ותהליכי למידה, ובכך הופך לחלק מתהליך התכנון. חשוב לראות בו חלק מהמכלול. קיימות מגוון גישות ליצירת תרחישים, שמתאימות למטרות שונות.

חשיבה תרחישית היא גם תהליך וגם מצג. כתהליך, זו הדרך שבאמצעותה מפתחים את התרחיש התומך ביצירת אסטרטגיה. לאחר שהתהליך מופנם, החשיבה התרחישית הופכת למצג כלפי העולם – דרך לחשוב באמצעותה על ניהול שינויים, על חקר העתיד ועל התכנון לקראתו. 

תרחישים צריכים "למתוח" את החשיבה, כדי לעזור לדמיין מחדש (reimagine) את העתיד הרצוי. תכנון תרחישים יכול לעזור לייצב ארגונים בתקופות משבר, מאחר והוא מעודד את הפרט והארגון לדמיין מהן אפשרויות הפעולה בתרחיש הקיצוני ביותר, בכך הוא דוחף לחשיבה יצירתית, ומאפשר לזהות פעולות שניתן לנקוט כדי להבטיח עתיד מיטבי.

תרחישים עשויים להוות כלי יעיל בתהליך תכנון הכולל חמישה שלבים (איור 1): הגדרת שאלות מפתח, זיהוי כוחות מניעים, בניית תרחישים, פיתוח תוכניות, ומדדי בקרה וביצוע.

היכולת האנושית לעצב עתיד, מוגבלת רק על ידי הדמיון האנושי ועל ידי היכולת לעבוד יחד.[2] מגפת הקורונה שדרשה מהאנושות ללמוד דרכים חדשות לבצע דברים בצורה אחרת, יצרה הזדמנות "לאתחל" את המערכת ולפעול באופן שונה, על בסיס המונח שהופך להיות יותר ויותר שכיח: לדמיין מחדש את העתיד (reimagine the future). ואכן, משבר הוא זמן מושלם לדמיין בו מחדש את העתיד, לחלום על אפשרויות חדשות, להציב יעדים חדשים ולבנות מצפן עדכני כדי לנווט בימים לא נודעים.

למידה מבוססת תרחישים – משתמשת בתרחישים אינטראקטיביים כדי לתמוך באסטרטגיות למידה אקטיביות, כגון למידה מבוססת בעיות או למידה מבוססת מקרה (בהרחבה בפרק "מגמות חינוכיות") .

"האנאלפביתים של המאה ה-21 לא יהיו אלה שאינם יודעים לקרוא ולכתוב, אלא אלה שאינם יכולים ללמוד (learn), לשכוח (unlearn) וללמוד מחדש (relearn)."

אלווין טופלר