חקר העתיד
תמצית
עתידנות אינה נבואה. היא לא מתיימרת לחזות את העתיד במדויק, אלא מצביעה על מגמות קיימות ומנתחת על בסיסן את הצפוי במגוון תחומים: כלכלה וחברה, טכנולוגיה, יחסים בינלאומיים ועוד.
יש המסווגים את חקר העתידים כאקדמי ואף מדעי, תחת מדעי החברה, לרוב במקביל לחקר ההיסטוריה וכמולטי-דיסציפלינארי. יש המסווגים את התחום כ"מדע כזב" (Pseudoscience). חקר העתיד החל באמצע המאה ה-19 כאשר חוקרים דוגמת הסוציולוג-פילוסוף אוגוסט קונט בחנו תמורות חברתיות. תחילתו של חקר העתיד כתחום אקדמי שזורה בלידתו של תחום הדעת האקדמי "תורת המערכות" (Systems Science) לאור הרעיון שהתפתח בצרפת, בברית המועצות לשעבר ובגוש המזרחי, בדבר תכנון כלכלי ופוליטי ברמה הלאומית. התחום צבר תאוצה לאחר מלחמת העולם השנייה, אז מדינות ניסו לגבש תוכנית עתידית שתסייע בשיקום מהמלחמה.
טווחי זמן בחקר עתיד
הטווח המיידי (עד 2–3 שנים); הטווח הקצר (10-3 שנים); הטווח הבינוני (30-10 שנים); הטווח הארוך (50-30 שנים); הטווח הארוך מאוד (100-50 שנים).
גישות מרכזיות לחקר העתיד
עתיד סביר – אפשרויות שיכולות לקרות בהינתן גבולות אי הוודאות וסביר שאכן יקרו.
עתיד אפשרי – זיהוי שניים/שלושה תסריטים אפשריים מתוך מקבץ גדול מאוד ביחס למגמה מסוימת. חוקרי המגמות האפשריות מכונים "זרם התסריטאים", והם החלו לפעול בסוף שנות ה-60. לטענתם, ככל שהתמורות מואצות יותר כך הולכת וקטנה אמינות המודלים לחיזוי שקיימים כיום ברשותנו.
"קלפים פרועים" – חוקרים בני הזרם הצעיר ביותר, המניחים שאם ארגון יחשוב על תסריטים בלתי-הגיוניים ויגזור מהם פרוצדורות תגובה למקרה שבו הם אכן יתממשו, הוא יכין את עצמו להתמודדות טובה יותר.
עתיד רצוי – חוקרים היוצאים מנקודת הנחה שאין זה מתפקידו של העתידן לערוך תחזיות, ועל כן הם מתמקדים בניסיון לעצב חזון עבור העתיד. על מנת לבצע תחזיות בתחומים שונים נעשה שימוש במגוון מתודולוגיות, ביניהן: חיוץ – זיהוי המגמה, קצב השינוי, התפתחותה ועל בסיס זה הערכות לגבי עתידה; סקר דלפי – סיעור מוחות בו משתתפים עונים על שאלון חשאי, חושפים את התשובות ועורכים דיון, וחוזר חלילה עד להגעה להסכמה.
בהרחבה
בין מחקר לחקר עתידים
מחקרי עתיד פותחו כתחום מחקר אמפירי בהשראת הפרסומים של הרמן קאהן. מחקרים עתידיים השתמשו בטכניקות כמו תכנון תרחישים, תורת המשחקים והדמיות מחשב. הם אינם מתמקדים בתחזיות קצרות טווח כגון שיעורי ריבית או השקעות קצרות טווח. גם רוב התכנון האסטרטגי, המפתח יעדים באופקי זמן של שנה עד שלוש שנים, אינו נחשב לעתיד. תוכניות ואסטרטגיות עם אופקי זמן ארוכים יותר, המנסות באופן ספציפי לצפות אירועים עתידיים אפשריים, הן בהחלט חלק מהתחום. למידה על התפתחויות לטווח בינוני וארוך הן סימניהן המוקדמים לימודי עתיד.
שלושה גורמים מבדילים לרוב בין חקר עתידים למחקר שנערך בדיסציפלינות אחרות (למרות שכולן חופפות, בדרגות שונות).
- מחקרי עתיד בוחנים לרוב מגמות ליצירת עתיד אפשרי, סביר ורצוי, ולעיתים גם "קלפים פרועים" שתפקידם יותר משמעותי בתרחישים עתידיים.
- לימודי עתיד בדרך כלל מנסים להשיג השקפה הוליסטית או מערכתית המבוססת על תובנות ממגוון דיסציפלינות, המתמקדות בקטגוריות חברתיות, טכנולוגיות, כלכליות, סביבתיות ופוליטיות.
- חקר עתיד מאתגר ולעיתים מפרק את ההנחות הנסתרות שמאחורי השקפות דומיננטיות לגבי העתיד. לדוגמה, אנשים רבים מצפים להתמוטטות המערכת האקולוגית של כדור הארץ בעתיד הקרוב, בעוד שאחרים מאמינים שהיא תשרוד ללא הגבלת זמן.
שיתופי פעולה לטובת הקהילה
עתידנים משתפים פעולה עם עסקים, ממשלות ובעלי עניין אחרים כדי לחקור תרחישים עתידיים ולעזור להם לחשוב על, ולהתכונן לדברים שעדיין לא קרו. הדבר יכול לעזור למנהיגים ולקהילות לנהל אי ודאות ולהגביר את החוסן והחדשנות שלהם. ואכן ממשלות ומנהיגים ברחבי העולם מחפשים יותר ויותר לפתח יכולות ראיית נולד מערכתית כדי לנהל אי ודאות ולבנות חוסן. לדוגמה, לממשלות רבות בעולם, כבר יש מחקרים ומשרד לעתיד, לרוב תחת המודיעין, ומזכ"ל האו"ם הציע לאחרונה את פסגת העתיד העולמית ב-2023.
אוריינות עתיד (Future Literacy – FL)
אוריינות עתיד הינה כשירות נגישה אוניברסלית המתבססת על היכולת האנושית המולדת לדמיין את העתיד ומאפשרת להבין טוב יותר את מקומו של העתיד בכל מה שנעשה כבר בהווה. אוריינות עתיד מעצימה את הדמיון, ומרחיבה את היכולת להתכונן, להתאושש ולהמציא כאשר נתקלים במציאות המשתנה. פיתוח אוריינות זו מספק פתרון ברור ל"עוני הדמיון".
המונח אוריינות עתיד, מחקה את הרעיון של אוריינות קריאה וכתיבה מכיוון שגם זו מיומנות שכל אחד יכול וצריך לרכוש והיא נמצאת בהישג יד של הכל. ואכן, אנשים מסוגלים להיות 'אורייני עתיד', מאחר ויש להם את היכולת לדמיין את העתיד במגוון דרכים.
העתיד אינו ידוע, לכן קל מאוד להיגרר ולדמות עתידים כאוטיים ומפחידים במיוחד לאור ההווה המכיל שינויי אקלים, מגפות, משבר כלכלי, הדרה חברתית, גזענות, דיכוי נשים, סכסוך בין-דורי ועוד. תופעות אלו עלולות לפגוע בעיצוב תרחישים ודימויי עתיד רצוי שהאנושות שמה לעצמה ואליהם היא מכוונת. וללא דימויי עתיד מעוררי תקווה המטפחים שיתופי פעולה קיים סיכון גבוה לייאוש ולמלחמה.
אונסק"ו, הרואה עצמה כמעבדה עולמית של רעיונות בחוד החנית של הידע האנושי, לקחה על עצמה להוכיח שאנשים וקהילות בכל מקום מסוגלים להפוך לאורייני עתיד. דמוקרטיזציה של מקורות דימויי עתיד של אנשים פותחת אופקים חדשים בדומה לביסוס קריאה וכתיבה אוניברסלי המשנה את החברות האנושיות. זו דוגמה למה שניתן לכנות 'שינוי בתנאי השינוי' , בהתאם לתיאוריית תנאי השינוי של Ely המתמקדת בגורמים מחוץ לחדשנות הקיימים בסביבת השינוי, ואותו השינוי מקדם מהפך משמעותי במה שאנשים מסוגלים לדעת, לדמיין ולעשות.
אוריינות עתיד נותנת מענה לצורך הדחוף לשנות את הממשל האנושי על ידי העצמת הכלל להשתמש בעתיד בצורה יעילה יותר. לא מדובר רק בהבנה כיצד להתכונן למשברים פוטנציאליים או לתכנן כיצד להתגבר על אתגרים גדולים, אלא מדובר במתן מענה הולם לתלות האנושית באשליית הוודאות ובשבירות שתלות זו יוצרת.
קרדיט: UNESCO
רשת אוריינות עתיד עולמית – Global Futures Literacy Network
רשת זו היא קהילה מגוונת של חוקרי עתיד, מתרגלים ותומכים. הרשת כוללת 20 קתדרות של אונסק"ו ללימודי עתיד ואוריינות עתיד, רשת של הוועדה הגבוהה לתוכניות (HLCP) וגופים רבים נוספים. ומשתרעת ברחבי העולם במוסדות אקדמיים וממשלתיים, כמו גם בקרב עסקים וארגונים לא ממשלתיים. והיא חולקת שיטות עיצוב, משאבים, עבודה שוטפת ועדכוני התקדמות על מנת לקדם אוריינות עתיד.
לאור האמונה שהאנושות דורשת הבנה טובה יותר של מדוע וכיצד מדמיינים את העתיד, קמה בשנים האחרונות קואליציה חדשה של כיסאות אונסק"ו לחשיבת עתיד ואוריינות עתיד (UNESCO Chairs in Futures Studies and Futures Literacy). קהילה זו מתמקדת בחקר המקורות והתפקיד של תמונות העתיד המעוררות תקווה ופחד. לכל כיסא יש מיקוד ספציפי, המעוצב על ידי סדרי עדיפויות מקומיים, וגם ייעוד עולמי, בהשראת ייעוד משותף. באמצעות מחקר, למידה ומעורבות קהילתית מקדמות קתדרות אונסק"ו את התיאוריה והפרקטיקה של שימוש באוריינות עתיד, כולל מחקר אנליטי ותיאורטי מייצר תובנות למגוון המערכות והתהליכים הצפויים של האנושות. מטרת אונסק"ו היא יצירת רשת גלובלית של אוריינות עתיד, כאשר האתגר הקריטי ביותר הוא הצורך באוריינות עתיד בתחומים כמו פוליטיקה ועיתונאות, מוסדות שעוסקים מטבעם בעתיד אך אין להם הרגל מבוסס של "דמיון קפדני". קובעי מדיניות, טכנולוגים, מומחים ואנשי ציבור אחרים מנפקים זרם קבוע של תחזיות שנשמעות סמכותיות, אך איש אינו בוחן בדיעבד את תמונות העתיד אשר השפיעו או שירתו אינטרסים מסוימים יותר מאחרים. העלאת אוריינות עתיד קולקטיבית, או ראיית הנולד חברתית, לא רק בארגונים אלא בחברה כולה היא חיונית כדי לנווט במציאות העמומה.
